״הגוף שלי חורק...״

״אני רוקד רק בבית… מתביישת לרקוד עם עוד אנשים ...״

״לא רקדתי כבר הרבה זמן... כשהייתי צעירה רקדתי המון״

״איפה יש מקום שאפשר לרקוד חופשי, ולקבל עוד משהו ?״

״אני רוקדת במועדונים אבל זה כבר לא זה...״

 

אנחנו שומעות הרבה אמירות כאלו... גם בשיחות בינינו, אחרי שלא רקדנו זמן רב...

 

זה התחיל בקיץ 2013. נפגשנו במסיבה של חברה וגילינו שיש לנו חלום משותף - לרקוד ולאפשר מרחב ריקוד לאנשים שפשוט אוהבים לנוע והם לא בהכרח רקדנים.

 

שאלנו את עצמנו: איך הופכים את הלא-פשוט לפשוט ?

איך חוזרים לגוף רוקד ?

איך מתגברים על בושה וביקורתיות החוסמים את התנועה ?

ומאיפה בכלל מתחילים…

 

חוכמתו של זן מאסטר סונג סן היתה ההשראה שלנו, במשפט:

Moment to moment, just do it

 

וכך נולד ״פשוט לרקוד״.

 

אמנם בהתחלה זה פשוט, כי לכאורה פשוט רוקדים… אך אצל המתמידים מתגנב הרצון להתפתח, לגלות תנועתיות שלא היתה שם קודם, לעבור איזה מחסום, להתגבר על בושה, לרקוד ממקום של הקשבה עצמית ולהביע את הבלתי-מובע.

 

לשם כך יצרנו ׳מפת דרכים׳: מבנה המתבסס על תהליכים בחשיבה יצירתית ותיאוריות התפתחותיות.

 

שלב 1: עירות. כמו בחיפוש אחר רעיון חדש לפיתרון בעיה, כמו תינוק המגלה עולם - אנחנו חוקרים ומשחקים עם החומרים העומדים לרשותנו. במקרה של הריקוד - זה הגוף שלנו, על כל איבריו והאנרגיה הקיימת בו ברגע הנתון, ומצבנו הרגשי. בשלב זה אנחנו מציעות מספר תרגילים, לבד ובזוג, המאתגרים את תבניות התנועה הרגילות ויציאה מאזורי הנוחות שלנו.

 

שלב 2: שחרור. כמו בכל תהליך יצירתי באשר הוא, וכמו התינוק שסיים לחקור וללמוד חפץ או סביבה, ניתן לעזוב את העיסוק בדבר. אנחנו שואפים לאפשר לגוף ולמחשבות להשתחרר, לעוף, לנוע באופנים בלתי מכוונים, לשחרר עכבות ולהשיל תבניות, על מנת לאפשר בהמשך מקום לגילוי הביטוי היצירתי בריקוד.

 

שלב 3: גילוי. אנחנו קשובים לתנועה האישית והאוטנטית שלנו - זו המונעת מבפנים, המתחילה בשקט (ללא ליווי מוסיקלי). הריקוד נוצר מתוך מוסיקה פנימית, הדהוד תנועתי או דימויים - המהווים את החומרים ליצירה. הקטעים המוסיקלים יהיו מורכבים יותר ורגשיים, יעודדו את המשך החיבור פנימה, מי בתנועה קטנה ומופנמת, ומי בתנועה דרמטית הבעתית ומוחצנת. כל אחד נע כפי שמתאים לו באותו רגע, ללא ביקורתיות ושיפוטיות.

 

הרעיון הוא שהגילוי מכיל ומשלב את התהליך שעברנו בשני החלקים הקודמים. לאחר שחקרנו היטב ושחררנו כמיטב יכולתנו, הגילוי הינו בעל משמעות, ומותיר את חותמו גם בתום סשן הריקוד.

 

כמו ארכימדס שקרא: "אאוריקה!" (״גיליתי!״), כמו התינוק שחקר ולמד את החפץ או הסביבה וגילה את היכולת לשחק וליהנות איתם, כך אנחנו מגלים את הריקוד שלנו, בכל פעם מחדש, כחדש.

 

מייסדות הרעיון והשיטה של  ׳פשוט לרקוד׳ - גילה קפלן -דר  וורד פרחי-פרנצוס.